בבית הדין האזורי לעבודה בת"א נדון אחד העניינים האקטואליים בדיני העבודה, האם המעסיק חייב לשלם לעובדו התגמול בגין שעות עבודה חורגות (שעות נוספות), אשר העובד ביצע, למרות שאינו נדרש לבצע אותן באופן רשמי ע"י מעסיקו.
בין יתר טענותיה בתביעתה, העובדת טענה כי עבדה שעות נוספות רבות מעבר למשרה. מנגד, המעסיקה טענה כי בהתאם להסכם העבודה הקיים, העובדת הסכימה מראש, שהיא אינה רשאית לעבוד שעות נוספות ללא אישור המעסיק. כמו כן, המעסיקה טענה כי העובדת אף פעם בתקופת העסקתה לא פנתה בדרישה למעסיקה לתשלום התגמול בעד עבודתה בשעות נוספות, דבר המוכיח כי מעולם לא התבקשה לעבוד בשעות, החורגות מהיקף משרתה.
בית הדין בנסיבות, שהועלו בתביעה, פסק בסוגיה זאת כי אין מקום להעסקת העובדת בשעות החורגות מהיקף משרתה מבלי שתוענק לה ההגנות לפי חוק שעות עבודה ומנוחה, תשי"א-1951 לרבות התשלום בעד עבודה בשעות עודפות ונוספות.
לעניין טענת המעסיקה כי העובדת לא נדרשה לעבוד בשעות נוספות ולכן אינה זכאית לפיצוי, בית הדין קבע כי דין הטענה להידחות הואיל ולא היתה לעובדת ברירה, אלא לעבוד שעות נוספות לנוכח היקפי עבודתה ורצונה להוכיח את עצמה.
בנוסף, העובדת העידה כי הממונה עליה ביקשה שתעבוד שעות נוספות על מנת לבצע את כל המטלות, שהוטלו עליה במסגרת תפקידה.
נקבע כי עצם העובדה, שהתובעת לא דרשה את זכויותיה במהלך תקופת עבודתה אצל הנתבעת – לא אמורה להריע עמה, היות ומדובר בזכות קוגנטית, שעובד לא יכול לוותר עליה מרצונו החופשי, הרי שבמקרים רבים עובדים אינם מודעים לזכויותיהם או לא מעוניינים להתעמת עם המעסיק תוך כדי עבודה משותפת.
לאחר שהעובדת הוכיחה לבית הדין, שאכן עבדה בשעות נוספות לצורך ביצוע המטלות במסגרת תפקידה, וכי נציגי המעסיקה היו מודעים לעבודתה בשעות אלה, ובנסיבות הנוספות של עניין התביעה, אשר הועלו בדיון, נפסק כי על המעסיקה חלה החובה לשלם לעובדת בגין עבודתה בשעות החורגות מהיקף משרתה, אשר נקבע לה בהסכם עבודתה.
- פסק הדין מיום 18/9/18 בתיק ס"ע 32229-12-15 בבית הדין האזורי לעבודה בת"א ליאת ארבל נגד אמריקן לייזר בע"מ בפני כב' השופט אלעד שביון.
