קטגוריה: חדשות

פנקס שעות העובדה של העובד, אשר נכתב בכתב ידו, אינו קביל לכן לחברת כוח האדם אין שום הוכחה משפטית המוכיחה כי אכן שולמו לעובד כל זכויותיו.

על מנת לפטר את העובד החלש ביותר בארגון אין צורך בתחכום רב. כך לפחות סבורים לא מעט מעסיקים הנוהגים להשתמש בתירוצים שונים ומשונים במטרה לגזול מהעובד החלש את זכויותיו הבסיסיות. שיטת "המצליח" מעין זו מניבה תוצאות, אלא אם העובד פונה לבית המשפט בדרישה לצדק. עובד הניקיון במועדון "הולמס פלייס" שפנה לבית הדין לאחר שמעסיקו טען כי הוא "מדבר הרבה ושואל שאלות ועל כך פיטר אותו, היה בטוח בצדקתו.

מדובר בעובד זר מאריתריאה שהועסק על ידי חברת כוח אדם בשם "מוקד הים" במועדון הספורט היוקרתי בהרצליה מאז שנת 2010. הוא עסק שם בעבודות ניקיון במשך שנה ואז פוטר שלא כחוק, ללא קבלת זכויות סוציאליות להן היה זכאי.

מעסיקו טען שהעובד שאל שאלות ודיבר הרבה. אלא שהעובד לא קיבל את טיעונו ופנה לבית הדין לעבודה בתל אביב, שם הגיש תביעת פיצויים הן מחברת כוח האדם והן ממועדון "הולמס פלייס".  לטענתו שני הגורמים העסיקו אותו במשותף ועל כך שניהם צריכים לשאת בתוצאות.

המנהלים משני הארגונים טענו כי לעובד נערך שימוע על פי דין במהלכו הוא קיבל אזהרה ישירה הדרשה ממנו להפסיק לשאול שאלות ולדבר בזמן העבודה. מאחר והעובד לא מילא את המוטל עליו, הוחלט לפטרו. הפיטורים אגב נעשו בטלפון.

העובד טען כי מגיעים לו כספים בגין ניכויים משכרו, שעות נוספות שלא שולמו לו וכן פיצויי פיטורים ללא הודעה מוקדמת פלוס פדיון חופשה. עוד ציין העובד כי מידי חודש מעסיקיו היו משלמים לו במזומן על אף התנגדותו.

מועדון הספורט מיהר להתנער מהאחריות כלפי העובד בטענה כי מדובר בעובד של חברת כוח אדם. חברת כוח האדם, בתורה טענה כי העובד עזב את המשרד מרצונו. מה גם, הוא התבקש לשוב לעבודה אך סירב.

השוטפת עידית איציקוביץ מצאה שטפסי העסקה של העובד, בניגוד לחוק, היו כתובים בשפה לא מובנת לעובד. הטפסים שהציגה חברת כוח האדם אומנם היו חתומים על ידי העובד אך כתובים בעברית, בה מן הסתם העובד לא שלט. עוד מצאה השופטת, כי פנקס שעות העובדה של העובד, אשר נכתב בכתב ידו, אינו קביל לכן לחברת כוח האדם אין שום הוכחה משפטית המוכיחה כי אכן שולמו לעובד כל זכויותיו, כפי שטענה הנתבע. כמו כן, התשלום במזומן אינו מקובל ועל חברת כוח האדם היה לשלם לעובד בהמחאות המוכיחות את תנאי העסקתו.

השופטת מתחה ביקורת על התנהלותה של חברת כוח אדם, שלדבריה התנהגה בגסות רוח הגובלת באלימות. בסופו של דבר היא פסקה לטובת העובד פיצויים פיטורים בסך 50 אלף שקל שכללו גם הפרשי שכר, אי הודעה מוקדמת, פנסיה, ניכויים שלא כדין ושכר טרחת עו"ד.

נראה שדווקא הענפים והעובדים שקיבלו עד כה, וצפויים לקבל גם השנה, את השי הנמוך ביותר, הם אלה שספגו את הירידה החדה ביותר בערך המתנה.

מבצע צוק איתן פגע קשות לא רק בעסקים פרטיים ולא רק בדרום הארץ. השפעתו הכלכלית השלילית הורגשה גם במרכז וגם בצפון, כל שכל היא הורגשה גם בקופת המדינה שהתרוקנה לחלוטין. הגירעון הקשה אליו נקלעה הממשלה מאלץ אותה לבצע קיצוץ רוחבי של כ- 1.5 מיליארד שקל בתקציב המדינה לשנה זו. שר האוצר אומנם מבטיח שלא יעלה את המיסים אך לכולנו ברור שכולנו נפגעים בדרך זו או אחרת.

תלושי מתנה לחג, למשל, צפויים השנה להיפגע בצורה דרמטית. מעבר לירידה בערך המתנה יהיו לא מעט חברות פרטיות שכלל לא יעניקו לעובדיהם שי. אז מי כן יקבל ומי לא? מי יספוג את הנזק הישיר של צוק איתן ומי אפילו לא ירגיש אותו? הנה כל הנתונים.

הממצאים החדשים של חברת עוקץ מערכות המפתחת מערכות לחישוב שכר ונוכחות, שבחנו 265 מעסיקים מהמגזר הפרטי, מעלים כי ב- 29% מהחברות הפרטיות העובדים לא יקבלו השנה שי לחג. בנוסף לכך, בחברות שכן יעניקו שי לעובדים, ערכו ירד בכ- 13% בממוצע מ- 217 שקל (בחגי תשרי אשתקד) ל– 189 שקל בחגי תשרי השנה.

טבלת הענפים והמתנות לשי שיקבלו העובדים – כמה מקבלים היום וכמה קיבלו בשנת 2014

היי-טק – 252 שקל לעומת 280 שקל אשתקד – ירידה של 10%
תחום הסלולר – 247 שקל לעומת 270 שקל – ירידה של 9%
מסחר ושירותים – 228 שקל לעומת 270 שקל – ירידה של 16%
פיננסים והשקעות – 408 שקל לעומת 490 שקל – ירידה של 17
תעשיית המזון – 124 שקל לעומת 135 שקל – ירידה של 8%
מוסכים – 166 שקל לעומת 180 שקל – ירידה של %8
חברות שמירה – 76 שקל לעומת 90 שקל – ירידה של 16%
סיעוד – 60 שקל לעומת 75 שקל – ירידה של 20%

בממוצע שי לחג השנה יעמוד על 189 שקל לעומת 217 שקל אשתקד – ירידה של 13%.

חשוב לציין כי הירידה בערך המתנה נובעת לא רק בשל נזקי המבצע בעזה, אלא גם בעקבות החוק לפיו רשתות השיווק חויבו לכבד את התווים ב- 100% מערכם. הדבר הביא לירידה בהנחה שקיבלו החברות ברכישת תלושים מ- 17.5% ל- 5%-7% בלבד.

טבלת השיאנים במתנות לחג

על אף הקיצוצים והמצב הקשה במשק, ישנן חברות בהן גם השנה העובדים ייהנו משי בהחלט שווה.

במקום הראשון, בדומה לשנים הקודמות, עובדי מפעלי ים המלח עם שי בגובה של 2,800 שקל.

במקום השני עובדי אמפרט נגב עם שי בגובה של 1,500 שקל.

עובדי טבע ועובדי בנק ישראל ייהנו השנה משי בגובה של 1,400 שקל.

עובדי רותם דשנים ועובדי חשמל ייהנו השנה מ- 1,200 שקל.

עובדי משרד הביטחון, בנק לאומי ומחלבות שטראוס יקבלו 1,100 שקל.

עובדי מפעל טמפו יקבלו 1,050 שקל.

עובדי משרד הבריאות, מספנות ישראל, רמת"א של התעשייה האווירית, תדיראן סוללות וגם עובדי המועצה הדתית בגבעתיים ייהנו מ- 1,000 שקל שי לחג.

עובדי העיריות רמת השרון ותל אביב יקבלו מתנה בסך 600-700 שקל.

עובדי משרד החקלאות, ההסתדרות, רפאל, מגדל, כלל ביטוח, סיסקו, העיריות חולון ובאר שבע, מלם, מלונות פרימה ושירותי בריאות כללית יקבלו 400-550 שקל.

עובדי רשת מלונות דן יקבלו 350 שקל.

עובדי משרד ראש הממשלה יסתפקו ב- 250 שקל.

ברשתות השיווק בתחום המזון יקבלו העובדים שי בסך 100-300 שקל. ברשתות פארק – 200-400 שקל.

ולסיכום, נראה שדווקא הענפים והעובדים שקיבלו עד כה, וצפויים לקבל גם השנה, את השי הנמוך ביותר, הם אלה שספגו את הירידה החדה ביותר בערך המתנה.

"יש כמה ארגונים שעושים תוכניות לקידום עובדים אבל הם ספורים. רוב הארגונים אומרים שהם עושים, אבל הם עושים מעט ואת הרוב מזניחים".

עובדים הם הנכס החשוב ביותר של כל חברה וכל עסק, בין אם מדובר בארגון מוסדי או ציבורי ובין אם מדובר בארגון פרטי. עובדים הם שותפים חיוניים להצלחתו של כל ארגון וכל ארגון מוכרח לטפח אותם, להשקיע משאבים רבים על מנת להשאיר את העובדים המסורים אצלו. הוא מוכרח להשקיע ברווחתם ובקידומם המקצועי, תוך כדי פיתוח יכולותיהם המקצועיות, יצירת סביבת עבודה נעימה ונוחה המעודדת כבוד הדדי לזכויות האדם ולשיווין ההזדמנויות.

עובדים הם הנכס החשוב ביותר בכל ארגון – זו לא סתם קלישאה. זו מציאות מוכרת היטב בעולם העסקים המודרני, אשר מציבה את פוטנציאל העסקי והכלכלי הטמון בעובדים מסורים ומוכשרים, במקום מרכזי. אז איך קורה הדבר שכל שכיר שני בישראל חש כי הארגון שלו אינו משקיע בו כנדרש ואינו עושה די על מנת לשמור עליו ולהשאירו בארגון?

לפי סקר חדש שנערך במסגרת שיתוף פעולה בין המרכז לחקר ארגונים וניהול המשאב האנושי באוניברסיטת חיפה לאתר אול ג'ובס, 50%  מהעובדים השכירים בישראל, שחלקם הם מחפשי עבודה תוך כדי עבודתם הנוכחית, לא מרוצים מהתנאים להם הם זוכים במקום העבודה. ולא מדובר אך ורק בשכר אלא בעיקר בהבטחות שווא לקידום ובמערכת היחסים שיש בין העובדים להנהלה.

50% מהשכירים סבורים כי הארגון שלהם אינו מעוניין לטפח ולשמור על העובדים המוכשרים שלו, כל שכן אינו עושה די כדי להשאירם בארגון. כתוצאה מכך הם מעוניינים מרצונם לעזוב את מקום עבודתם.

"אני חושב שהארגונים לא רואים את המציאות", מציין עורך המחקר, פרופ' יצחק הרפז. לדבריו: "יש כמה ארגונים שעושים תוכניות לקידום עובדים אבל הם ספורים. רוב הארגונים אומרים שהם עושים, אבל הם עושים מעט ואת הרוב מזניחים".

השאלה היא האם המעסיקים והמנהלים אינם חוששים לעזיבתם של העובדים? פרופ' הפרז סבור שהם אכן אינם חוששים. "יש פה אווירה של חרדה בשוק העבודה, של אי ביטחון תעסוקתי, ולוקחים את העובדים כדבר מובן מאליו. למה לטרוח? יש היצע של עובדים, אז אני לא משתדל. את הטאלנט שעובד במו"פ שהתפוקה שלו שווה מיליונים לארגון הם מטפחים יופי, אבל את העובד הפשוט לא".

עוד עולה מהמחקר כי 40% מהעובדים ציינו כי למתרחש בתוככי הארגון, הן ברמה המערכתית והן במערכת היחסים עם המנהלים הישרים, ישנה השפעה ישירה על רצונם לעזוב. הם סבורים כי ההנהלה שלהם אינה מעניקה להם הזדמנויות לקידום ונוהגת כלפיהם בחוסר הוגנות בשכר.

לאור הנתונים האמפיריים ולאור התחושות שכבר מזמן ידועות לכולם, לא פלא שהתחלופה בארגונים מאוד גבוהה והמנהלים משקיעים משאבים אדירים בהכשרת עובדים חדשים. וחבל, לו רק היו משקיעים בעובדים הקיימים החיסכון הכספי שלהם היה הרבה יותר גבוה, אם לא לומר – הארגון שלהם היה מזנק להצלחה בטוחה.

תלונות נוספות שהגיעו מלא מעט עובדי קבלן הן: הפרשות חלקיות לפנסיה (כאן התקבלו 610 תלונות), הרעת תנאי העסקה (הגיעו 582 תלונות) ואי תשלום פיצוי פיטורים כפי שדורש זאת החוק (131 תלונות).

עובדי קבלן ממשיכים להיות החוליה החלשה במשק הישראלי. לא בגלל היותם חלשים אלא משום שמעסיקיהם ממשיכים להפלות אותם על פני עובדים אחרים, גוזלים את זכויותיהם הבסיסיות ומעניקים להם יחס מזלזל במיוחד.

העמותה "קו לעובד", שנוסדה מטעמם של עובדי הקבלן בישראל ומטרתה להגן על זכויות העובדים המקופחים ביותר במשק באמצעות סיוע לעובדים שנפגעו וזאת על ידי סיוע פרטני או פעילות ציבורית כוללת שנועדה להעלאת המודעות לזכויותיהם של עובדי הקבלן, מפרסמת היום דו"ח מדאיג.

בשנת 2013 ובמחצית הראשונה של 2014, לעמותה הגיעו 2,600 פנויות הנושאות בחובן תלונות נגד המעסיקים של עובדי הקבלן. 660 עובדים התלוננו על "איפוס ותק" וזוהי למעשה התלונה הנפוצה ביותר. למהלך מלוכלך זה של המעסיקים, ישנן השלכות קשות מבחינת עובדי הקבלן. במסגרת "איפוס ותק" נמחקות בצורה אוטומטית כל זכויותיהם הסוציאליות כגון פיצויי פיטורים, דמי הבראה וימי חופשה.

ראש תחום עובדי קבלן בעמותת קו לעובד, מרטין וילר מסביר: "איפוס ותק הוא אחת הרעות החולות בענפי ההעסקה הקבלנית", אומר. "תחלופת מעסיק במקום עבודה היא נוהג נפוץ בגופים המעסיקים עובדי קבלן, שכן ההתקשרויות החוזיות בין מזמיני השירות לקבלני השירותים קצובות בזמן ולעיתים קרובות מחליט מזמין השירות לסיים התקשרות. איפוס הוותק גוזר על עובדי הקבלן עבודה בשכר מינימום לכל חייהם".

תלונות נוספות שהגיעו מלא מעט עובדי קבלן הן: הפרשות חלקיות לפנסיה (כאן התקבלו 610 תלונות), הרעת תנאי העסקה (הגיעו 582 תלונות) ואי תשלום פיצוי פיטורים כפי שדורש זאת החוק (131 תלונות).

בנוסף התקבלו תלונות בגין אי תשלום תוספת ותק לעובדי ניקיון על אף ההוראה המפורשת המצוינת בהסכם הקיבוצי האחרון שנחתם השנה בענף הניקיון. היו גם תלונות על ניכויים לא חוקיים, אי תשלום שעות נוספות ופיטורים לא חוקיים.

עיוותים בלתי נסבלים בכל הקשור להעסקתם של עובדי קבלן התגלו בעיקר במוסדות חינוך הסוגרים את שעריהם בחודשי החופש הגדול. "עמותת 'קו לעובד' קוראת למדינה לפעול לפתרון בעיה זו על ידי תקצוב מכרזי השמירה והניקיון במוסדות החינוך למשך של 12 חודשים בשנה במקום 10 חודשים כיום", מציין וילר. "רק כך ניתן יהיה להבטיח כי עובדים אלה יקבלו שכר עבור תקופה בה נבצר מהם, שלא בטובתם, לפרנס את עצמם ואת משפחתם".

מספר משרות השכיר, בין החודשים מארס – מאי, רשם עלייה של 0.6%, זאת לאחר עלייה של 25% בחודשים דצמבר 2013 – פברואר 2014.

הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה פרסמה לפני מספר ימים את השכר הממוצע במשק נכון לחודש מאי 2014. במקום הראשון בגובה השכר, כהרגלם, עובדי הכרייה והחציבה. שבמקום השני, לראשונה מזה שנים ארוכות, מצאו את עצמם עובדי הפיננסים והביטוח. לראשונה מזה שנים ארוכות הם עברו את עובדי ענף החשמל והמים.

השכר הממוצע במשק עמד בחודש מאי 2014 על 9,132 שקל בחודש בהשוואה ל- 9,310 שקל בחודש אפריל. בחישוב שנתי, מתחילת השנה נרשמה עלייה של 1.4%.

עוד מפרסמת הלמ"ס כי מספר משרות השכיר, בין החודשים מארס – מאי, רשם עלייה של 0.6%, זאת לאחר עלייה של 25% בחודשים דצמבר 2013 – פברואר 2014.

טבלת השכר הממוצע

עובדי ענף הכרייה והחציבה ניצבים במקום הראשון בטבלה בגובה השכר הממוצע. לפי נתוני הלמ"ס מדובר ב- 23,460 שקל בחודש. עם זאת, בחישוב השנתי שכרם ירד ב- 9%.

עובדי ענף הפיננסיים והביטוח הגיעו למקום השני בטבלה עם שכר ממוצע של 19,382 שקל בחודש. מדובר בעליה של 6% מתחילת השנה.

עובדי ענף החשמל, המים, הביוב והפסולת נמצאים במקום השלישי עם שכר חודשי ממוצע של 16,878 שקל.

עובדי ענף התקשורת נמצאים במקום הרביעי עם שכר חודשי ממוצע של 16,176 שקל.

עובדי ענף המנהל המקומי, הציבורי והביטחון סוגרים את החמישייה עם שכר חודשי ממוצע של 13,720 שקל.

במקום השישי עובדי ענף השירותים המקצועיים, המדעיים והטכניים עם שכר חודשי ממוצע של 12,597 שקל.

במקום השביעי ענף התעשייה עם 12,583 שקל בחודש בממוצע לעובד.

במקום השמיני ענף הנדל"ן עם 9,983 שקל בחודש בממוצע לעובד.

מתחת לשכר הממוצע במשק, במקום התשיעי, ניצבים עובדי ענף המסחר עם שכר חודשי ממוצע של 7,888 שקל.

במקום העשירי ניצבים עובדי ענף הבריאות והרווחה עם שכר חודשי ממוצע של 7,815 שקל.

לא הרחק מהם, במקום האחד עשרה, עם שכר חודשי ממוצע של 7,272 שקל נמצאים עובדי ענף החינוך.

עובדי ענף החקלאות נמצאים במקום השתיים עשרה עם 6,229 שקל בחודש.

במקום האחרון – עובדי ענף האירוח והאוכל. בסוף החודש הם מביאים הביתה 4,238 שקל בלבד.

משום שבגופה של העובדת התגלתה מכלה כרונית אשר גרמה לה לכאבים עזים ומתמשכים ואשר אילצו אותה לפנות לקבלת טיפולים, איכות חייה ירדה באופן משמעותי ועל כך יש להכיר בה כאדם בעל מוגבלות.

אף אחד לא אוהב להיות חולה, אף אחד לא מתכנן זאת ואף אחד לא מייחל זאת לעצמו. אבל הגורל, בדרך כלל, לא מתחשב ברצונותינו, ומה לעשות, קורה שמחלה נוחתת עלינו כרעם ביום בהיר ומקלקלת את כל התוכניות. בדיוק כפי שזה קרה לעובדת בכירה בחברה לטכנולוגיות רפואיות שביום בהיר אחד לקתה בדלקת כרונית בשלפוחית השתן. היא ביקשה ממעסיקיה להיעדר מידי שבוע ליום אחד בלבד למשך חודשיים לצורך טיפולים אך הם סירבו ואף פיטרו אותה.

מדובר במנהלת בכירה בתחום מכירות ושיווק שהחלה לעבוד בחברה בשנת 2009. בשנת 2011 אובחנה אצלה מחלה כרונית. רופא תעסוקתי קבע שהיא אומנם כשירה לעבוד במשרתה אך בתנאי שיום העבודה שלה לא יעלה על שש שעות והיא לא תידרש לנסיעות ארוכות מטעם העבודה. במקביל נקבע לעובדת טיפול חדשני שהיה אמור להתקיים פעם בשבוע למשך חודשיים.

העובדת פנתה להנהלה כדי שזאת תאפשר לה להיעדר יום אחד בשבוע לצורך קבלת הטיפול הנחוץ לה. בתגובה, במקום לאשר את בקשתה, היא זומנה לשיחת בירור עם המנהלים הישרים במהלכה הם בישרו לה כי היא אינה עומדת ביעדים אשר נקבעו לה ועל כך הם נאלצים לפטרה.

העובדת ניסתה להגיע להבנה עם המנהלים אך הם סירבו בכל תוקף. לא נותרה לה ברירה אלא לפנות לבית הדין האזורי לעבודה בתל אביב, שם היא הגישה תביעה נגד החברה אשר פיטרה אותה בניגוד לחוק.

בבית הדין טענו נציגי החברה כי פיטורי העובדת התקיימו על פי הדין, זאת משום שהישגיה המקצועיים היו נמוכים מרף היעדים שנקבע לה על ידי ההנהלה עוד בטרם שהתגלתה בגופה מחלה. עוד הם טענו כי מחלתה לא הוגדרה כבעלת מוגבלות לפי חוק שיוון ההזדמנויות לאנשים עם מוגבלויות, מה שלא מנע ממנה לעמוד ביעדיה המקצועיים.

עם זאת, השופט דורי ספיבק, דחה את טענות הנתבעים. לדבריו, משום שבגופה של העובדת התגלתה מכלה כרונית אשר גרמה לה לכאבים עזים ומתמשכים ואשר אילצו אותה לפנות לקבלת טיפולים, איכות חייה ירדה באופן משמעותי ועל כך יש להכיר בה כאדם בעל מוגבלות.

עוד קבע השופט כי לטענות של הנתבעים בגין אי עמידה ביעדים המקצועיים לא הייתה הוכחה בשום צורה. יתרה מכך, בטרם התגלתה המחלה, מסמכי החברה מוכיחים כי ההנהלה כן הייתה מרוצה מתפקודה המקצועי והעובדת כן הגיעה ליעדים שנקבעו לה.

מכאן, פסק השופט, כי פיטורי המנהלת נעשו בניגוד לחוק, ללא התראה מוקדמת וללא שימוע מקצועי ראוי. הוא אף ציין כי הבעת רגישות כלפי התובעת דווקא בתקופה כה קשה עבורה, הייתה הכרחית.

פסק הדין קבע לטובת העובדת ודרש מהנתבעים לשלם לעובדת שפוטרה בניגוד לחוק פיצוי בסך 255 אלף שקל.

בנוסף להעלאת השכר יזכו העובדים לקבל מארוחות מוזלות, משי בחגים, מתוספת שעות נוספות, מתוכנית פנסיה משופרת ומהסדרת המשמרות.

הסכם שכר קיבוצי תקדימי נחתם לפני מספר ימים בין הסתדרות הנוער העובד והלומד ורשת פיצה האט ישראל. לפי ההסכם, שכרם של 800 עובדים כולל את העובדים אשר עובדים כשליחים וכולל את העובדים אשר מועסקים ברשת רק חצי שנה, יעלה החל מ- 1 בספטמבר ב- 8%. כמו כן, הם יקבלו שורה של תנאים סוציאליים. החל מרגע החתימה על ההסכם, ינוכה משכרו של כל עובד בפיצה האט 0.95% כדמי טיפול ארגוני להסתדרות הנוער העובד והלומד.

ההסכם בין הצדדים שנחתם ללא הכרזה על סכסוך עבודה או שביתה הוא בהחלט בשורה טובה לכל הצעירים המועסקים ברשת, שעד כה קיבלו משכורות זעומה בהחלט, לא נהנו מתנאים סוציאליים המקובלים במשק וכל שכן סבלו מהפליה חמורה בכל הקשור לתנאי עבודה בסיסיים. כעת, בזכות ההחלטה שהתקבלה לפני 4 חודשים להתאחד בהסתדרות הנוער העובד והלומד, הכל הולך להשתנות. "הזמן הקצר לחתימת ההסכם מתחילת ההתאגדות ממחיש את הפתיחות והנכונות ברשת לקחת אחריות על עובדיה הצעירים", מציינים בהסתדרות.

בנוסף להעלאת השכר בגובה של 8%, קובע ההסכם כי כל העובדים ייהנו מהוזלת הארוחות ב- 25% – מ- 10 שקלים ל- 7.5 שקל לארוחה.

ההנהלה תקים עבור העובדים קרנות רווחה, לימודים ותרבות. היא תעניק להם שי בחגים, בימי הולדת ולפני גיוס לצה"ל. היא תקים עבורם ערבי גיבוש וחלוקת פרסי עובדים מצטיינים אשר ייהנו מסבסוד נסיעות לפולין במסגרת בית הספר. היא תגבש עבורם תוכנית פנסיה משופרת בתוך כחצי שנה ותקים ועדה לפתרון סכסוכי עבודה.

וזה לא הכל, במסגרת הסכם הקיבוצי שהושג, הוסדרו תנאי המשמרות של העובדים, זאת במסגרת מתכונת ברורה שנקבעה לסידור העבודה ולמשמרות הקובעת זמן מינימלי של משמרת, התחשבות בשיבוץ העובדים בהתאם לאילוציהם האישיים. מעתה, קריאה פתאומית למשמרת, תתבצע אך ורק בהסכמת העובד ואילו העובדים במשמרות לילה יתוגמלו כספית בהתאם. גם על ביטול משמרת יקבלו העובדים פיצוי כספי.

בעלי הרשת, אודי שמאי, מסר  בתגובה כי "עובדי פיצה האט הם הנכס הכי גדול שיש לרשת. תמיד דאגנו לעובדים ותמיד נדאג להם. עכשיו הפכנו את העניין לרשמי ופומבי".

אביב דבורה, חבר ועד העובדים, הוסיפה: "הצלחנו לשפר את התנאים שלנו בעבודה, מתנאים טובים לתנאים מצוינים, להשפיע ולקדם את כלל עובדי הרשת".

ורד גרנסקי מהסתדרות הנוער העובד והלומד, ציינה כי "מרגע שהעובדים התארגנו ופנו אלינו נוהל משא ומתן ענייני ומהיר, תוך תשומת לב מרבית של כל הצדדים המעורבים לכך, שמדובר בהסכם קיבוצי ייחודי כיוון שמדובר בצעירים. מדובר בהסכם מרגש ביותר ואני מקווה כי במהרה הוא יתרחב למקומות נוספים".

עוד ציינו בהסתדרות: "ההסכם הקיבוצי ברשת הינו חלק ממהפכה של ממש בענף המזון המהיר המאופיין בעבודת נוער וצעירים: התאגדות עובדי בורגראנץ' שהובילה לחתימה על הסכם קיבוצי ועובדי דומינו'ס פיצה המנהלים בימים אלה מו"מ עם ההנהלה. לעומת זאת, ברשת מקדונלד'ס מצויים העובדים בסכסוך עבודה מול ההנהלה אשר מתנערת מהם ופועלת למניעת ההסכם ופוגעת בהתארגנות העובדים".

הידעתם? עובד שהתייצב למקום עבודתו וביצע שירות מילואים לאחר שעות העבודה, או לחלופין בימי מנוחתו השבועית או חופשתו השנתית, יהיה זכאי הן לשכר הרגיל והן לתגמול המילואים.

על רקע מבצע "צוק איתן", שאומנם טרם הגיע לסיומו המנצח, נשאלת השאלה לגבי התשלום למילואימניקים שקיבלו צו 8 ונקראו להגן על המולדת. לא כולם יודעים מה מגיע להם באמת, כמה מגיע להם וכיצד הם יכולים לקבל את המגיע להם. למעשה, זכויות השכירים שנקראו לשירות מילואים וכתוצאה מכך נאלצו להיעדר ממקום עבודתם, לא מקבלות במה מספיק גדולה כדי לצייד את האזרחים במידע המשפטי הנחוץ להם. אי לכך, מערכת "תלוש דין" אספה עבורם ועבורכם מידע מקיף בנושא. מעבר לכך הנכם תמיד מוזמנים לפנות אלינו לקבלת סיוע מקצועי.

תשלום עבור ימי מילואים – מה אומר החוק?
הביטוח הלאומי משלם תגמול מילואים לכל שכיר או עצמאי אשר נקראו לשירות מילואים על פי חוק מילואים של שירות הביטחון. מעסיקיהם של עובדים שכירים, אשר מוטלת עליהם אחריות לדווח בעצמם לביטוח הלאומי על עובדים אשר יצאו למילואים, ישלמו לשכירים את שכרם החודשי הרגיל ובמועד בו הם נוהגים לשלם את שכר העבודה בדרך כלל.

תשלום עבור ימי מילואים – זכאות
הזכאים לקבלת תגמול מילואים הם כל מי שעומד בקריטריונים הבאים:

• שירת שירות מילואים כחוק על פי צו 8
• מי ששירת שירות חד יומי
• מי ששירת שירות חצי יומי
• מי שנקרא לאימון על פי חוק שירות עבודה בשעת חירום
• נער עובד עד גיל 18 שהשתתף בפעילות במסגרת חינוך קדם צבאי יומיים רצופים לפחות ובתנאי שעבד לפחות 30 ימי עבודה ב- 3 החודשים האחרונים שקדמו לפעילות.

עובד שהתייצב למקום עבודתו וביצע שירות מילואים לאחר שעות העבודה, או לחלופין בימי מנוחתו השבועית או חופשתו השנתית, יהיה זכאי הן לשכר הרגיל והן לתגמול המילואים.

שוטרים, סוהרים ואנשי משמר הכנסת אינם נכללים במסגרת חוק זו. את התשלום עבור שירות המילואים שלהם הם מקבלים ממשרד האוצר ולא מהביטוח הלאומי.

תשלום עבור ימי מילואים – שיעורי התגמול
הביטוח הלאומי קבע כי שיעור התגמול ליום מילואים יהיה השכר הברוטו של העובד השכיר החייב בדמי ביטוח או ההכנסה היומית החייבת בדמי ביטוח לאומי של עובד עצמאי. במידה והעובד בשלושת החודשים האחרונים שקדמו ל- 1 בחודש בו החל שירות המילואים חלקי 90, היה גם שכיר וגם עצמאי – יתבצע צירוף של שניהם.

כמו כן, לצורך חישוב התגמול יילקחו בחשבון תנאים סוציאליים כגון דמי מחלה, דמי לידה, דמי חופשה, תגמולי מילואים, דמי אבטלה ודמי פגיעה בעבודה.

• סכום התגמול המינימאלי עבור שירות מילואים עומד נכון ל- 01.01.2014 על 196.02 שקל ליום ו- 5,881 שקל בחודש.

• סכום התגמול המקסימלי עומד על 1,441.33 שקל ליום ו- 43,240 שקל לחודש. מילואימניקים אשר אינם עובדים יקבלו סכום השווה לשיעור מינימום תגמול ליום – 196.02 שקל ליום.

• שכיר שהפסיק לעבוד לפני שיצא לשירות מילואים ולא חלפו יותר מ- 60 יום מיום הפסקת העבודה, ייחשב כמי שיצא למילואים ביום שהפסיק לעבוד.

• שכיר שעבד פחות מ- 60 יום ב- 3 החודשים האחרונים בטרם יצא לשירות מילואים, יקבל תגמול על פי השכר או ההכנסה הממוצעת ב- 3 החודשים בהם הכנסתו הייתה הגבוהה ביותר מבין 6 החודשים שקדמו לשירות.

• שכיר שהחל שירות מילואים בתוך 60 ימים מיום שסיים שירות מילואים קודם, יהיה זכאי לתגמול על בסיס השכר שקיבל ב- 3 החודשים שקדמו לתקופת השירות הראשון.

דוגמא: חייל מילואים ששירת במשך 21 ימים כאשר הכנסתו עמדה על 8,500 שקל לחודש עבור 3 החודשים אשר קדמו ליציאה למילואים. שכרו מוכפל ב-3 ומחלם ב- 90 ובסיכום יוצא שהוא זכאי לקבל מענק מילואים בגובה 5,950  שקל ( 8500*3= 25,500 שקל 25,500/90= 283.33 שקל ולכן יקבל תגמול של 5,950  שקל.

תשלום עבור ימי מילואים – ניקויים מתשלום הגמול
התשלום החודשי עבור ביטוח לאומי, דמי בריאות ומס הכנסה, ינוקה משכרו של השכיר בדיוק כפי שהוא מנוקה במקרה של קבלת שכר רגיל ממעסיקו. אלא ששכיר שמגיש תביעה אישית ייהנה מניקוי מהתגמול של דמי ביטוח בריאות בלבד. מן התגמול ממס הכנסה מנקה הביטוח הלאומי לפי לוח המס לניכוי משכר עבודה. הזכאים יקבלו פטור. בכל הנוגע לתשלומים עבור קופת גמל או קרנות פנסיה, מעסיקו של העובד יפריש לטובתו את התשלומים הקבועים, כפי שהוא עושה זאת במהלך תשלום השכר הרגיל.

מעסיק אשר נוהג לשלם לעובדיו תשלומים סוציאליים שונים כגון משכורת י"ג, דמי הבראה, ביגוד, רכב וכד' אינו רשאי לנכות את החלק היחסי שלהם מההפרש שהוא משלם לעובד.

כאשר התגמול על ימי מילואים על פי חישובי הביטוח הלאומי עולה על שכרו הרגיל של העובד, על המעסיק לשלם לו את ההפרש בין השכר ששולם כמקדמה לבין התגמול.

תשלום עבור ימי מילואים – תהליך מימוש הזכויות
התגמול לו זכאים חיילי מילואים מביטוח לאומי מתממש על בסיס תביעה המוגשת למוסד באופן עצמאי או באמצעות המעסיק. כאשר העובד השכיר עובד אצל המעסיק בשכר חודשי (כולל שכירים שעבדו רק יום אחד בחודש ואז נקראו לשירות מילואים) הם אינם נדרשים להגיש בקשה עצמאית לביטוח הלאומי. הם יקבלו את התגמול באופן אוטומטי ממעסיקם.

הענף הבולט ביותר שפיטר 190 עובדים הוא ענף הטקסטיל וההלבשה, בענף הכימיה והנפט פוטרו 180 עובדים, בענף הרכיבים האלקטרונים 115 עובדים נאלצו ללכת הביתה.

כפי שפרסמה השבוע התאחדות התעשיינים לסיכום הרבעון השני של 2014, במהלך החודשים מאי אפריל פוטרו ממפעלי ישראל השונים 960 עובדים. מתחילת השנה היקף העובדים המפוטרים עמד על 1,560 עובדים המהווים 0.4% מסך המועסקים בתעשייה הישראלית.

הנתונים התקבלו על סמך המחקר של כלכלני התאחדות התעשיינים בשיתוף עם הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה. יש הטוענים כי מדובר בנתונים מדאיגים בשל העובדה שמדובר במפוטרים רבים מדי שפוטרו עוד בטרם התעשייה הישראלית ספרה את ההפסדים ממבצע צוק איתן, אשר ללא ספק יביאו לעוד גל פיטורים.

ההסבר למספר כה גבוה של מפוטרים נמצא בנסיגה חדה ביצוא התעשייתי שחלה ברבעון השני 2014 ועמדה על 9%. הפיטורים היו בכל ענפי התעשייה ויש לציין שהם נמשכים מזה שנתיים וחצי האחרונים במהלכם התוצר של המשק מתכווץ בהתמדה.

• הענף הבולט ביותר שפיטר 190 עובדים הוא ענף הטקסטיל וההלבשה.
• בענף הכימיה והנפט פוטרו 180 עובדים.
• בענף הרכיבים האלקטרונים 115 עובדים נאלצו ללכת הביתה.
• בציוד החשמלי ובכלי ההובלה – 110 עובדים.
• בענף הציוד האלקטרוני לצריכה ותקשורת פוטרו 100 עובדים.

מנגד, לשכת התעשייה מדווחת על קליטת עובדים חדשים.

• בענף המזון המשקאות והטבק נקלטו בחודשי אפריל מאי 270 עובדים חדשים.
• בענף הדפסת החומר התקשורתי המוקלט נקלטו 55 עובדים.
• בענף המכשור האלקטרוני לבקרה ורפואי נקלטו 55 עובדים.

נשיא התאחדות התעשיינים, צביקה אורן, מסר כי "התחזקות השקל, העלויות ההולכות וגדלות של התעשייה (מים, חשמל וארנונה ועוד) והרגולציה המכבידה – הובילו יחדיו לשחיקה של כושר התחרות שלנו אל מול שווקי העולם. כפי שהתרענו לא אחת, התוצאה היא ירידה חדה ביצוא ופיטורי עובדים, כל זאת עוד טרם פרוץ מבצע "צוק איתן" אשר השלכותיו השליליות עדיין לא ברורות במלואן".

הפרשה בעיריית לוד הייתה רק קצה הקרחון. בעקבותיה צצו עוד עשרות מקרי פיטורים על רקע התבטאויות נגד ישראל, במשרדים ממשלתיים ובחברות פרטיות.

בשבועות האחרונים, על רקע פיצוצי הרקטות של חמאס בשמי ישראל, נשמעים לא מעט פיצוצים על רקע תעסוקתי המגיעים מכיוונם של העובדים המתבטאים נגד ישראל. במדינה דמוקרטית אומנם לכל אחד יש זכות לגיטימית וחוקית להתבטא בכל נושא שרק יחשוק ליבו, בכל מקום ובכל עת, אלא שבעת מלחמה החוקים היבשים נשענים בעיקר על הרגשות הלוהטים.

כשהמדינה נלחמת בעוז בכל החזיתות, הן בחזית ההסברתית והן בחזית האויב בעזה, ביטויים נוסח: "חחחח, 13, שירבו אמן" אשר נאמרו על ידי עובדת ערבייה בעיריית לוד לאחר נפילתם של 13 חיילים וקצינים מחטיבת גולני בשדה הקרב – הם, איך לומר – לא במקום. כך חש הציבור וכך, מצויד בקונצנזוס לאומי, ראש עיריית לוד החליט לפטר את העובדת. מעשיו עוררו סערה גדולה ברשת ובמדיה והעלו את סוגיית החוקיות של הפיטורים לראש הכותרות.

הפרשה בעיריית לוד הייתה רק קצה הקרחון. בעקבותיה צצו עוד עשרות מקרי פיטורים על רקע התבטאויות נגד ישראל, במשרדים ממשלתיים ובחברות פרטיות. העובדים שהעלו סטטוס בפייסבוק, בגנות צה"ל, מדינה, ישראל, ימנים וכד', כבר למחרת מצאו את עצמם בשימוע לפני פיטורים או גרוע מכך, הם פשוט קיבלו את מכתב הפיטורים, ללא כל שימוע.

גם בחברת סלקום, פרסמה אחת העובדות סטטוס "נהרגו עוד 11 חיילים" והוסיפה סמיילי. מייד לאחר המעשה קיבלה החברה גל איומים מהלקוחות להתנתק משירותי סלקום. מנכ"ל סלקום הוציא לעובדי החברה מכתב בו כתב "אני דורש להפסיק לאלתר את הבעת הדעות הקיצוניות ברשתות החברתיות ולשמור על רגישות ואיפוק".

בפירמת רואה החשבון "ארנסט אנד יאנג" נאלצו להתמודד עם מקרה דומה. אחת העובדות פרסמה ברשת: "אני ערבייה שעובדת עם יהודים, ויש לי לקוחות. אבל מצדי שיפטרו אותי. דיון בערוץ 2 בו 6 יהודים נגד ערבי אחד. לא נותנים לו לדבר, ביניהם גם השדרנים. לא רוצים לשמוע. תוקפים. נאצים מטומטמים. קוראים לרצח, שנאה וכיבוש… ואתם מתפלאים איך יש חמאס ואיך יש טילים". גם כאן הרשת געשה ורעשה ולקוחותיה הרבים של החברה איימו בניתוק יחסיהם.

כעת, נשאלת השאלה – האם פיטורי עובד שהתבטא נגד ישראל הם חוקיים והאם במדינה דמוקרטית אסור לאדם להביע את דעותיו?

נתחיל מכך שמדינת ישראל היא אכן מדינה דמוקרטית ולחופש הביטוי ישנה משמעות עצומה ואף מכרעת. אם וכאשר האדם עבר על החוק למדינה ישנם כלים חוקיים להתמודד עם העבריין. ואם הוא בסך הכל התבטא נגד פעולה, סוגיה או תופעה כלשהי – זו לא בהכרח עברה על החוק.

החוק הישראלי לחופש ביטוי מגן על זכותו של כל אדם להביע כמעט כל דעה בפייסבוק או בכל מקום אחר. מכאן, כפי שטוענים עורכי דין בפה מלא, פיטורי העובדת בעיריית לוד, וכל פיטורים אחרים על רקע התבטאויות עליהם שמענו לאחרונה, היו בלתי חוקיים. כבר בשנות ה-50 נקבעה פסיקה האומרת כי אם דעותיו של אזרח פסולות, חייו אינם הפקר ודמו אינו מותר; ואין נועלים בפניו שערי פרנסה. הפסקה קבעה גם כי דעותיו של אדם שמובעות מחוץ למקום העבודה שלו אינן רלוונטיות למקום העבודה עצמו, במיוחד כשהן אינן מובעות בשם מקום העבודה".

יתרה מכך, חוק השוויון בעבודה אוסר על אפליה של עובדים בגין השקפתם הפוליטית וכל שכן אוסר פיטורים על רקע זה.

האינטרס שלנו כחברה הוא לאפשר לכל אדם להביע את דעותיו באופן חופשי, ללא חשש מפיטורים או פגיעה אחרת בזכויותיו או חייו. רק כך יתאפשר ויכוח ציבורי בריא הכולל מגוון דעות.

מלבד כל אלה, כדאי להבין שלחברה, פרטית או ממשלתית, אין אחראיות על דעותיהם של העובדים ולכל אחד יש זכות להביע את דעותיו, גם הפרובוקטיביות ביותר. לכן, המעסיק, גם אם דעותיו של העובד לא לרוחו וגם אם ההמון הזועם דורש את פיטוריו או מאיים בחרם, אינו רשאי לפטרו. אחרת זו תהיה סתימת פיות ועברה בוטה על יסודות הדמוקרטיה, ועוד הדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון.

עם זאת, כפי שמייעצים עורכי הדין בתחום דיני עבודה, תמיד כדאי לחשוב פעמים בטרם כותבים סטטוס, ולא רק בשל החשש למקום העבודה  והחשש מפגיעה ברגשות הציבור, אלא גם בשל הסיכון לעבירה על חוקים כמו קריאות הסתה לגזענות.