קטגוריה: חדשות

בישראל המספרים מצביעים על 0.3% מהאבות הטריים אשר מחליטים לקחת חופשת לידה המגיעה להם על פי חוק. מדובר בסך הכל בכ- 400 גברים בשנה, האחרים פשוט אינם מודעים לזכויותיהם.

מייסד ומנכ"ל פייסבוק, מרק צוקרברג, מצפה בכיליון עיניים להולדת בתו הראשונה. מעבר לכך שהוא ורעייתו, פריסילה צ'אן, כבר החלו לאסוף את הספרים והצעצועים האהובים עליהם בתור ילדים (כך הם הודיעו בפוסט בפייסבוק), שניהם מתכננים לצאת לחופשת לידה. כן, גם צוקרברג מתכוון לקחת חופשת לידה, על אף שמדובר במעשה חריג בנוף המנכ"לים הגברים בעמק הסיליקון.

"זו החלטה אישית מאוד לקחת חודשיים של חופשת אב כשבתנו תגיע", ציין צוקרברג. לדברו: "מחקרים מראים כי כאשר הורים עובדים לוקחים חופשה כדי לבלות עם הרך הנולד, התוצאות טובות גם להורים וגם לילדים".

אכן, חופשת לידה לגבר זהו מעשה מבורך אך נדיר בימינו, למרות שדווקא בישראל החוק מאפשר זאת לאבות הטריים. בארה"ב, למשל, המדינה היחידה בארגון ה- OECD, בה חופשת לידה בתשלום זה דבר שכלל לא קיים. פייסבוק היא יוצאת מן הכלל, כאשר היא מעניקה חופשת לידה בת חודשיים גם לגברים וגם לנשים. במדינות סקנדינביות נשים זכאיות לחופשת לידה בת שנה ואילו הגברים זכאים לחופשת לידה בת חודשיים ולא על חשבון החופשה של נשותיהם. ברוסיה נשים נהנות מחופשת לידה בת 20 שבועות.

בישראל המספרים מצביעים על 0.3% מהאבות הטריים אשר מחליטים לקחת חופשת לידה המגיעה להם על פי חוק. מדובר בסך הכל בכ- 400 גברים בשנה. המומחים לדיני עבודה מסבירים את ההצלחה הנמוכה של החופשה בקרב הגברים, בכך שהם פשוט אינם מודעים לזכויותיהם.

חופשת לידה לגברים
סעיף 6 (ח') לחוק עבודת נשים מתייחס לחופשת לידה גם עבור הגברים. סעיף זה קובע כי עובד שכיר או עצמאי שאשתו ילדה, יהיה זכאי לחופשת לידה חלקית בתקופת חופשת הלידה שנותרה מתום ששת השבועות הראשונים שלאחר יום הלידה, וזאת במידה ואשתו הסכימה לכך בכתב וכן במידה ואשתו עבדה בתקופה האמורה.

סעיף 49 (ג') לחוק הביטוח הלאומי קובע כי לא ישולמו דמי לידה לאב בעד תקופות אלה:
• תקופה של 6 שבועות רצופים שתחילתם ביום הלידה
• תקופה שבעדה שולמו לאשתו דמי לידה
• תקופה הפחותה מ- 21 ימים רצופים.

דמי הלידה לא יעלו על 1,459 שקל ליום (החל ב- 01.01.2014). דמי הלידה יועברו לזכות חשבון הבנק של האישה או לחשבון משותף שלה ושל בן זוגה. על מנת לקבל את דמי הלידה לאב, יש למלא טופס תביעה תשלום דמי לידה לאב אשר מחליף את בת/בן הזוג ולהגיש את הטופס בסניף המוסד לביטוח לאומי במקום המגורים.

חשוב לציין כי חופשת לידה של הגבר היא למעשה שארית של חופשת לידה המגיעה לאישה. סך כל תקופת החופשה המגיעה לשני בני הזוג לא תעלה על תקופת החופשה שהייתה מגיעה לאם, לולא התחלפה עם בן הזוג.

המספרים מצביעים על כ- 20% מהלידות המוגדרות כלידות שקטנות של עובר מת אשר מתרחשות החל מהשבוע ה- 22. גם נשים אלו זכאיות לתמיכה והכרה על ידי המוסד.

כיום, סעיף 39 לחוק היולדות של הביטוח הלאומי (נוסח משולב) התשנ"ה-1995, מאפשר לנשים לקבל דמי לידה החל מהשבוע ה- 26 להיריון, ורק אם האישה יולדת עובר חי. במציאות קורה שלא מעט נשים יולדות לפני שבוע 26 ולעיתים אף יולדות עובר מת או נאלצות לעבור הפלה שלא מרצון. במצב כזה הן אינן זכאיות לדמי לידה, וזו ללא ספק עוולה שהגיע הזמן לתקנה.

שר הרווחה והשירותים החברתיים, חיים כץ מליכוד, אישר השבוע תיקון לחוק היולדות של הביטוח הלאומי, לפיו גם נשים אשר ילדו מהשבוע ה- 22 יהיו זכאיות לתגמול וכן נשים אשר ילדו עובר מת או שמא יאלצו לעבור הפלא שלא מרצון.

כפי שציין השר כץ, מדובר בתיקון חשוב שמטרתו לסייע לנשים בהתמודדות עם הטראומה של לידת ולד מת או הפלה. למעשה הוא יעניק הגנה לנשים שילדו בין השבוע ה- 22 ל- 26 באמצעות סיוע כספי כגון דמי לידה וחופשת לידה.

המספרים מצביעים על כ- 20% מהלידות המוגדרות כלידות שקטנות של עובר מת אשר מתרחשות החל מהשבוע ה- 22. מאחורי מספר זה עומדות מאות נשים הזקוקות להגנה ותמיכה.

דמי לידה, המספקות רשת הגנה לנשים בשבועות בהן הן נעדרות ממקום עבודתן לצורך הטיפול ברך הנולד והתאוששות מהלידה עצמה. גובה הגמלה נקבע בהתאם לגובה ההכנסה המקסימלית לתשלום דמי הביטוח הלאומי לעובדת שכירה ולעצמאית, כפי שהיא עמדה בחודש שקדם ליום הפסקת העבודה של היולדת.

שיעור דמי הלידה שמעניק הביטוח הלאומי, נקבע בהתאם לגובה המשכורת של העובדת,  ועד לתקרה של 1,459.50 שקל ליום (החל מיום 01.01.2014, ונכון גם לשנת 2015).

החל מ- 1.1.15 סכום מענק הלידה כדלקמן:

עבור ילד ראשון במשפחה – 1,751 שקל
עבור ילד שני במשפחה – 788 שקל
עבור ילד שלישי וכל ילד נוסף במשפחה – 525 שקל
עבור תאומים – 8,757 שקל
עבור שלישיה – 13,136 שקל.

כיום שכרם של נהגי האוטובוסים ב- 15 חברות שונות, עומד על כ- 32-33 שקל לשעה והחל מ- 1 בינואר 2016 שכרם יעלה ל- 39 שקל לשעה. מדובר בתוספת של 20% לשכר החודשי.

שביתת נהגי האוטובוס בוטלה. שכרם של הנהגים יעלה ל- 39 שקלים לשעה. הנהגים יכולים להיות מרוצים, הנוסעים יכולים לנשום לרווחה.

לאחר משא ומתן שנמשך מספר חודשים ואיום פורום נהגי התחבורה הציבורית בשביתה לא הגבלת הזמן החל מראשון בינואר, משרד התחבורה ומפעילי התחבורה הציבורית בישראל (15 חברות שונות הפועלות ברחבי הארץ), חתמו על הסכם להעלאת שכר של הנהגים. כיום שכרם עומד על כ- 32-33 שקל לשעה והחל מ- 1 בינואר 2016 שכרם יעלה ל- 39 שקל לשעה. מדובר בתוספת של 20% לשכר החודשי.

וזה לא הכל, בנוסף להעלאת שכר המינימום של נהגי האוטובוסים בישראל, סוכם בין הגורמים כי הנהגים יקבלו גם הטבה מסוימת בעבור שעות נוספות. להטבה זו משמעות גדולה ומכרעת. התקנה מספר 168 מאפשרת להעסיק נהגי אוטובוס על הכביש במשך 12 שעות ביממה. מדובר בשעות מרובות ושוחקות את הנהגים וכתוצאה מכך מסכנות את חיי האדם. תשלום הולם עבור שעות נוספות יאפשר לנהגים להתייחס בכובד ראש לתפקידם והאחריות המוטלת על כתפם.

איציק קשקש, יו"ר ועד אגד תעבורה ציין: "השינוי התבקש וחבל שנדרשו איומי שביתה כדי לממשו. מדובר בתיקון עוול של שנים – יצירת פערים בשכר בין מכרזים שונים והעדפה של נהגים במרכז לעומת קווי הפריפריה – וכן אפליה בין נהגים וותיקים לבין חדשים, אפליה שהגיעה לפער בלתי נסבל של כ-40%".

ממשרד התחבורה נמסר בתגובה: "לאור כוונת מפעילי התחבורה הציבורית להעלות את שכר הנהגים, ולאחר תהליך שארך מספר חודשים, בין הממשלה ומפעילי התחבורה הציבורית, גובש מתווה עקרונות על אופן השתתפותה בעלויות הנדרשות".

מעתה עובדים אלו יהפכו להיות עובדי מפעל הפיס לכל דבר ועניין וייהנו מתנאים ומזכויות, מהם נהנים העובדים הרגילים. הוותק שצברו בתקופת העסקתם בחברת כוח האדם שלהם יישמר.

בשורות טובות לעובדי הניקיון של מפעל הפיס. לפני מספר ימים נחתם הסכם בין ההסתדרות למפעל הפיס, לפיו עובדי הניקיון ייקלטו להעסקה ישירה בחברה תוך שהם ייהנו מכל התנאים והזכויות הסוציאליות להם זכאים עובדי מפעל הפיס הרגילים.

ההסכם נחתם ב- 8.11.15 בין יו"ר ההסתדרות אבי ניסנקורן ויו"ר מפעל הפיס עוזי דין. הוא כאמור מתייחס לעובדי הקבלן שהועסקו בעבודות הניקיון בחברה באמצעות חברת כוח אדם חיצונית.

מעתה עובדים אלו יהפכו להיות עובדי מפעל הפיס לכל דבר ועניין וייהנו מתנאים ומזכויות, מהם נהנים העובדים הרגילים. הוותק שצברו בתקופת העסקתם בחברת כוח האדם שלהם יישמר. משמעות הדבר שהם ייהנו ממספר ימי המחלה, החופשה וההבראה אותם צברו עד כה. כמו כן, הם ישובצו בדרגה התואמת את הוותק שלהם וזאת לפי ההסכם הקיבוצי הנהוג במפעל הפיס. גם לצורך קבלת קביעות, חישוב הוותק ישחק לטובתם.

יו"ר מפעל הפיס דיין ציין במהלך הטקס בעת החתימה על ההסכם החדש: "חג שמח, זה יום חג לכולנו ופרט לעובדים. סוף-סוף אנחנו יכולים לומר לכם בכוונה שלמה שאתם חלק ממשפחת פיס".

גם משכירים אשר עבדו אצל יותר ממעסיק אחד בשנת המס, גבתה הרשות יותר מדי כספים ולא טרחה לידע את העובדים. ב-2012 היא גבתה מכ- 35 אלף שכירים שעבדו ביותר ממקום עבודה אחד, כ- 74 מיליון שקל מיותרים. בחישוב פשוט לכל שכיר כזה מגיע החזר של כ- 2,150 שקל.

הדו"ח האחרון של מבקר המדינה, שקבע כי רשות המסים גבתה מס ביתר במשך 3 שנים ולא הודיעה לאזרחים הזכאים להחזר כספי, שוב מעלה את סוגיית החזרי המס לכותרות. המומחים טוענים כי מרבית השכירים במשק זכאים להחזר מס ממוצע של 8,000 שקל. זהו סכום לא מבטול, שבעת יוקר המחייה, בהחלט יכול לעזור לכל משפחה. אך מה לעשות – השכירים לא מודעים לזכויותיהם והממשלה לא טורחת ליידע אותם.

דו"ח מבקר המדינה
בדו"ח מבקר המדינה השנתי שהתפרסם לפני כשבוע, קבע המבקר יוסף שפירא,
כי במשך 3 השנים האחרונות רשות המסים בישראל גבלה מס ביתר בהיקף של כתשע מיליארדי שקלים ולא הודיעה על כך לאזרחים ולא יזמה את החזרת הכספים.

המבקר למעשה בחן מה עשתה רשות המסים על מנת לסייע לאזרחים למצות את זכויותיהם במערכות מס הכנס ומיסוי מקרקעין. הממצאים שהוא גילה וחשף – מטרידים במיוחד.

בקרב השכירים בשוק העבודה בישראל מצא המבקר כי הרשות גבתה מס ביתר המוערך בכמה מיליארדי שקלים. מדובר בשכירים שעבדו רק חלק משנת המס. כך למשל, בשנת 2012 מדובר ב- 364 אלף שכירים ששילמו 563 מיליון שקל יותר ולא קבלו את ההחזר המגיע להם. בממוצע, מסביר המבקר, לכל שכיר כזה מגיע החזר של כ- 1,500 שקל.

גם משכירים אשר עבדו אצל יותר ממעסיק אחד בשנת המס, גבתה הרשות יותר מדי כספים ולא טרחה לידע את העובדים הזכאים להחזר. באותה שנת 2012 היא גבתה מכ- 35 אלף שכירים שעבדו ביותר ממקום עבודה אחד, כ- 74 מיליון שקל מיותרים. בחישוב פשוט לכל שכיר כזה מגיע החזר של כ- 2,150 שקל.

עוד גילה המבקר כי רשות המסים התרשלה גם עדכון ציבור השכירים בכל הנגע להחזרים וניכויי הוצאות אש"ל. בין השנים 2009-2010 היא גבתה ביתר סכום שלכ- 1.2מיליארד שקל.

"ראוי כי במקרה של גביית מס ביתר תפעל הרשות השלטונית לספק לנישום את המידע המצוי ברשותה ומידע על האופן למימוש זכויותיו", כותב המבקר בדו"ח. "אחת מן החובות המוטלות על ממשלת ישראל ועל משרד האוצר היא לוודא כי מערכת המס מגשימה את מטרותיה וכי היא גובה מס אמת מהנישומים. על רשות המסים להכיר בכך שמיצוי הטבות מס הוא חלק מהחובה של רשות שלטונית, ועליה להסדיר זאת בפעילויותיה תוך הקצאת משאבים בהיקף משמעותי ופיקוח בהתאם".

החזרי מס לשכירים
להחזר מס הכנסה מרשות המסים זכאים העובדים השכירים והעצמאיים, אשר עומדים בקריטריונים הבאים:
• עובד אשר בסיום שנת המס מגלה כי חבות המס השנתית שלו נמוכה מסכום המס שהוא שילם בפועל במהלך אותה השנה
• עובד אשר עבד רק חלק מהשנה
• עובד אשר עבד במהלך השנה גם בחו"ל וגם בישראל
• עובד אשר עבד אצל יותר ממעסיק אחד בשנת המס
• עובד הסובל מבעיה רפואי שלו או של בן/בת הזוג או בן משפחה מדרגה ראשונה
• עבוד אשר שינה את הסטטוס המשפחתי שלו במהלך השנה
• עובד אשר מתגורר באזור עדיפות לאומית
• עובד עולה חדש עד 3 שנים מיום העלייה ארצה
• חיילים משוחררים
• עובד אשר משלם באופן עצמאי לקרן פנסיה, קופת גמל או ביטוח חיים
• טעויות של המעבד בסעיפי הניכוי.

ח"כ אריה דרעי: "מדובר בתיקון עוול היסטורי ומרגע כניסתי למשרד הכלכלה פעלתי במטרה להגדיל את מספר ימי החופשה לעובדים. עובד צריך לקבל שכר הוגן ותנאי עבודה נאותים ובכלל זה הגדלת מספר ימי החופשה.

את תחילתו הרשמית של חורף 2015 נזכור לא רק בזכות המאבקים המתמשכים בחברת החשמל אשר גרמו לרבבות אזרחים להישאר ללא חשמל במהלך הסופה. גם בזכות שני הסכמים המשפרים את תנאי העבודה של השכירים בישראל.

שכר המינימום – פעימה שלישית
ההסכם הראשון הוא למעשה הפעימה השנייה בהעלאת שכר המינימום במשק. בסוף שבוע האחרון, שר האוצר משה כחלון, אישר את הפעימה השלישית והאחרונה, לפיה החל מחודש דצמבר 2017 שכר המינימום יעלה ל- 5,300 שקל. כן, זה יקרה רק בעוד שנה אך מה שחשוב שההסכם אושר באופן סופי.

נזכיר, שכיום שכר המינימום עומד על 4,600 שקל. עד חודש אפריל 2015 הוא עמד על 4,300 שקל. אז נחתם ההסכם בין משרדי הממשלה וההסתדרות, לפיו שכר המינימום יעלה בשלוש פעימות ל- 5,300 שקל. הפעימה השנייה שתעלה את השכר ל- 4,825 שקל תיכנס לתוקף ב- 1 באוגוסט 2016.

החופשה השנתית – תוארך ביומיים
ההסכם השני שנחתם בסוף שבוע האחרון מתייחס לחופשה השנתית של השכירים בישראל. הצדדים חתמו מול משרד הכלכלה על הסכם קיבוצי לפיו החל מיולי 2016 מספר מינימום של ימי חופשה שנתית יעלה ל-11 ימים והחל מינואר 2017 הוא יעלה ל- 12 ימים.

כיום מספר ימי החופשה השנתית עומד על 10 ימים נטו לשכירים המועסקים 5 ימים בשבוע ו- 12 ימים לשכירים המועסקים 6 ימים בשבוע. במסגרת ההסכם החדש, עובדים בעלי ותק של עד שנתיים ייהנו מתוספת של 2 ימי חופשה נוספים בשנה על חשבון המעסיק ואילו עובדים בעלי ותק של 4-3  שנים ייהנו מיום חופשה נוסף על חשבון המעסיק.

וזה לא הכל, בשבוע שעבר פרסמנו כאן בתלושדין כי הכנסת אישרה בקריאה טרומית תיקון לחוק החופשה השנתית, לפיו החופשה המינימלית תוארך ל- 21 ימים.

שר הכלכלה ויו"ר ש"ס, ח"כ אריה דרעי אמר: "מדובר בתיקון עוול היסטורי ומרגע כניסתי למשרד הכלכלה פעלתי במטרה להגדיל את מספר ימי החופשה לעובדים. עובד צריך לקבל שכר הוגן ותנאי עבודה נאותים ובכלל זה הגדלת מספר ימי החופשה."

יו"ר ההסתדרות אבי ניסנקורן, בירך על המהלך ואמר: "בהמשך להצעת החוק שהעלתה ח"כ רחל עזריה (כולנו), ובמסגרת הצעדים שמובילה ההסתדרות לשיפור רווחת העובדים, ראיתי לנכון לקדם את היוזמה ולפעול למען השגת הסכמה רחבה מול המעסיקים. מהלך משמעותי כמו הגדלת ימי חופשה לעובדים, לא יכול להישען על חקיקה בלבד".

כיום, בכל אחת מארבעת השנים הראשונות לעבודה אצל אותו מעסיק, זכאי השכיר – 14 ימי חופשה ברוטו (10 ימי נטו לשכירים המועסקים 5 ימים בשבוע ו- 12 ימים לשכירים המועסקים 6 ימים בשבוע).

שוק העבודה בישראל השתנה בעשורים האחרונים ללא הכר. מקצועות חדשים נוספו וישנים נעלמו, שיטות העבודה השתכללו כמו גם תרבות העבודה שהתאימה את עצמה לדרישות העת החדשה. אם בעבר עובד ממוצע היה עובד אצל אותו מעסיק במשך כל חייו, פעם אחת בחיים הוא היה מחליף מטבח בביתו ופעם אחת היה נוסע לחו"ל, הרי היום השמיים הם הגבול ואפשר להחליף את מקום העבודה כל שנתיים שלוש. רק חבל שהחוק לא תמיד מעודד את הכמיהה שלנו להמשיך להתפתח, להתנסות ולהתמקצע. כפי שזה היה עד כה עם חוק החופשה השנתית, ממנו נפגעו אלה שהעדיפו או אולצו לעזוב את מקום עבודתם לאחר תקופה קצרה.

לאחר שבמשך 64 שנים המחוקק לא נגע בחוק חופשה שנית, בשבוע שעבר אישרה הכנסת בקריאה טרומית וברוב מוחץ, את התיקון לחוק לפיו החופשה השנתית המינימלי לעובד שכיר תוארך ל- 21 ימים, כבר מהשנה הראשונה. בשנה השנייה יקבלו העובדים מכסה של 23 ימי חופשה, בשנה השלישית – 25 ימים ועוד יום אחד נף כלל שנה מעל השנה הרביעית. לכל היותר יהיו לרשותו של השכיר 28 ימי חופשה שנתית.

בדברי ההסבר להצעת החוק נכתב: "שוק העבודה והתעסוקה בשנים האחרונות שונה מהותית מזה של שנות ה-70 ו-ה-80 במאה הקודמת ועל אחת כמה וכמה מזה של שנות ה-50 בהם נחקקו חוקי העבודה בישראל. בשונה מדורות קודמים שלנו, שהיו עובדים עבודה אחת או שניים לכל היותר למשך חייהם, כיום, הניידות התעסוקתית גבוהה בהרבה. קרי אופי שוק העבודה השתנה והוא גמיש יותר, יציב פחות הן מבחינת המעסיקים והן מבחינת המועסקים. כמו כן, ימי החופשה השנתית של העובדים הם כלי מרכזי להתמודדות עם הפער בין ימי הפעילות במערכת החינוך לימי העבודה במשק. זאת, בהתחשב בכך שזמני ההוראה בבתי ספר בישראל אינם תואמים את זמני העבודה המקובלים במשק וישנו פער גדול בין ימי החופשה הנהוגים במערכת החינוך לאלו במשק. הפער הזה מכביד מאוד על אוכלוסיית המשפחות הצעירות."

את התיקון יזמה ח"כ רחל עזריה מ"כולנו". היא ציינה: "לעובדים במשק היום מגיע לקבל את אותם תנאים שהחוק נתן להוריהם".

כיום, בכל אחת מארבעת השנים הראשונות לעבודה אצל אותו מעסיק, זכאי השכיר – 14 ימי חופשה ברוטו (10 ימי נטו לשכירים המועסקים 5 ימים בשבוע ו- 12 ימים לשכירים המועסקים 6 ימים בשבוע). בשנה החמישית זכאים העובדים ל- 16 ימי חופשה ורק בשנה העשירית הם יוכלו ליהנות מחופשה שנתית בת 24 ימים ברוטו, כפי שזה נהוג במדינות ה- OECD.

לטענתה של ח"כ עזריה, הכלכלנים של OECD מצאו קשר ישיר בין רווחת העובד לבין פריון עבודתו. מכאן, במידה ורוצים להעלות את הפריון הישראלי הנמוך בהשוואה לכל המדינות המפותחות, כדאי להגדיל את ימי החופשה של העובדים, מה שיטיב עם המשק כולו.

"בדקתי איך התמודדו עם השינויים האלה במדינות ה-OECD וראיתי ששם העלו את המינימום של ימי החופשה משבועיים עבודה לשלושה שבועות כבר בתחילת שנות ה-70", המשיכה את טיעונה חכ עזריה. "בישראל לא נגעו במספר ימי החופש לעובדים 64 שנה, והגיע הזמן להתאים את עצמנו למספר ימי החופשה ב-OECD. לעובדים במשק היום מגיע לקבל את אותם תנאים שהחוק נתן להוריהם וההתאמה הזו מתבקשת."

במקום הראשון, מזה שלוש שנים – חברת גוגל. מייקרוסופט הגיעה רק למקום השביעי. השנה גם חברת האופנה M&H התברגה לרשימה למקום ה- 24.

המגזין האמריקני פורצ'ן, הנחשב לאחד המגזינים הכלכליים החשובים והמשפיעים בעולם, פרסם את רשימת 25 החברות הידידותיות ביותר לעובדים.

מזה שנה שלישית ברציפות את המקום הראשון בעולם בחברות הטובות ביותר לעובדים, מאיישת חברת גוגל. החברה מעסיקה ברחבי הגלובוס (גם בישראל) 56,040 עובדים אשר נהנים בנוסף לשלל פינוקים והטבות מופלגות, גם מתרבות ארגונית המקדשת דאגה  ואוטונומיה. רווחי החברה נאמדים ב- 55.5 מיליארד דולר בשנה.

למקום השני ברשימת החברות שכל אחד היה רוצה לעבוד – חברת SAS האמריקנית, שעד שנת 2012 הייתה במקום הראשון עד שגוגל הדיחה אותה. החברה מעסיקה 13,741 עובדים ורווחיה נאמדים ב- 3.02 מיליארד דולר

במקום השלישי – NetApp עם 12,318 עובדים ורווח של 6.3 מיליארד דולר. במקום הרביעי – W.L. Gore & Associates  עם 10,337 עובדים ורווח של 3.09 מיליארד דולר. את החמישייה סוגרת חברת התקשורת הספרדית  Telefonica עם 123 אלף עובדים.

מייקרוסופט הגיעה השנה רק למקום השביעי. היא מעסיקה 128 אלף עובדים ונהנית מרווח של 77.8 מיליארד דולר בשנה.

את העשירייה סוגרת חברת אמריקן אקספרס. חברת המשלוחים FEDEX מחזיקה במקום ה- 16. במקום ה-20 – חברת הממתקים MARS. השנה אפשר לראות ברשימה גם את רשת האופנה M&H שהגיעה למקום ה- 24. למקום ה- 25 הגיעה חברת קוקה קולה.

מעסיק שלא המציא לעובדת שעתית את דפי נוכחות בעבודה ואת הודעה על תנאי העסקה חויב לשלם לעובדת פיצוי והוצאות משפט בסך 7000 ש״ח.

מעסיק שלא המציא לעובדת שעתית את דפי נוכחות בעבודה ואת הודעה על תנאי העסקה חויב לשלם לעובדת פיצוי והוצאות משפט בסך 7000 ש״ח

ראו פ׳׳ה 51544-02-15 בריושקוב נ׳ קלינור שרותים לישראל בע׳׳מ

מדובר בעובדת שעתית שעבד אצל קבלן בעבודות נקיון כארבע שנים ואז, התפטרה מעבודה בשל מצבה בריאתי לקוי.ֿֿ ביום שהתפטרה מעבודתה לא קיבלה את גמר חשבון, טופס 161, מכתב שחרור לחברת הביטוח. כמו כן, ביקשה העובדת במהלך תקופת העבודה ואף בסיומה לקבל לידיה את דפי נוכחות בעבודה ואת ההודעה על תנאי העסקה שמהמעסיק חייב לתת לעובד עפ׳׳י החוק.

הח׳׳מ, פנה אל החברה בדרישה להמצאת המסמכים המבוקשים ובין היתר, ביקש את דפי נוכחות בעבודה ואת הודעה על תנאי העסקה וכן, את הטופס ה- 161 ומכתב השחרור לחברת הביטוח. החברה לא מצאה לנכון, לשחרר את המסמכים המבוקשים בטענה כי המסמכים אלו הומצאו לעובדת במהלך תקופת העבודה ולא חייבים לה דבר.

בלית ברירה, פנתה העובדת לבית הדין לעבודה בחיפה בתביעה להמצאת המסמכים ובינהיכם את דפי נוכחות בעבודה ואת הודעה על תנאי העסקה. כב׳ הנשיא השופט אלכס קוגן לאחר שקיבל את כתב התביעה ואת כתב הגנה, נתן החלטה מקדמית ולפיה על הנתבעת לבדוק את עצמה ולהמציא את המסמכים שממילא חובה על המעסיק להמציא לעובד עפ׳׳י הדין.

החברה התעלמה מהחלטה של ביה׳׳ד הדין ונקבע דיון בבקשה להמצאת המסמכים. החברה חזרה על דרכה פסולה ולא המציאה את המסמכים עד לדיון תוך שהיא טוענת שאין כל חובה להמציא את דפי נוכחות ואת הודעה על תנאי העסקה לעובד, פעם נוספת.

בית הדין הנכבד קיבל את תביעתה של העובדת במלואה ונתן פסק הדין כנגד החברה אשר נדרשה להמציא את המסמכים לעובדת ועוד חויבה בתשלום הוצאות משפט ושכ׳׳ט עו׳׳ד בסך של 7000 ש״ח

כותב: עו׳׳ד יעקב שניטמן

"לא יכול להיות חולק כי חובות המעסיק מכוח החוק והתקנות הן חובות עצמאיות ואינן תלויות בשאלה האם הוכחו הטרדה מינית או התנכלות. הדברים הם פשיטה ואין צורך להכביר על כך מילים".

נושא ההטרדות המיניות נמצא היום בלב השיח הציבורי. לאו דווקא משום שמדובר בעניינים צהובים המסקרנים את הציבור אלא מתוך כוונה לעודד את הנפגעות והנפגעים להתלונן. הם חוששים לעשות זאת מסיבות רבות וכנראה בצדק. המקרה הבא מציג את התמונה העגומה בשוק העבודה, אם כי בית הדין הארצי לעבודה, בסופו של דבר, תיקן את העוולה.

"פגיעה של מעסיק, של עובדו או של ממונה מטעמו, שמקורה בתלונה או בתביעה על הטרדה מינית, היא התנכלות, אפילו אם ההטרדה המינית מושא התלונה או התביעה לא הוכחה ". כך פסק בית הדין הארצי לעבודה במסגרת ערעור שהוגש על ההחלטה של בית הדין האזורי לעבודה, אשר דחה תביעה לפיצוי בגין הטרדה מינית מבלי להכריע באחריות החברה. בית הדין הארצי קבע כי לא היה מקום שלא לדון בטענת המערערת להתנכלות מצד הנהלת החברה או להפרת חובותיה כמעסיק, רק משום שטענותיה של התובעת להטרדה מינית לא הוכחו.

מדובר בתיק של אישה צעירה שבמהלך תקופת העסקתה בחברה הוטרדה מינית על ידי הבוס. היא התלוננה להנהלה והבוס בתגובה התנכל לה. ההנהלה סירבה לנקוט באמצעים נגד המטריד בטענה כי המעשה אינו הוכח.

בית הדין האזורי לעבודה קבע כי חלק מהמעשים שיוחסו למטריד אכן לא הוכחו וההתנהגויות אותן תיארה המתלוננת אינן מצביעות על הטרדה מינית. לפיכך נפסק כי לא מדובר בהטרדה מינית והתובעת מחויבת בהוצאות משפט.

אלא שבית הדין האזורי לעבודה התעלם מסוגיית האחריות של החברה וההתנכלות בעובדת המתלוננת על רקע התלונה. התובעת הגישה ערער לבית הדין הארצי לעבודה שקיבל את טענותיה בכל הנוגע לאחריות החברה והפרת חובת המעסיק.

השופט יגאל פליטמן מבית הדין הארצי לעבודה התייחס לסעיף 7 ג' לחוק למניעת הטרדה מינית הקובע כי מעסיק שלא מילא את חובתו לנקוט באמצעים סבירים על מנת למנוע התרחשות של הטרדה מינית במקום העבודה, או התנכלות בעובד/ת המתלונן וכן את חובתו בקשר לטיפול בתלונה, יוגדר כאחראי לעוולה אזרחית.

השופט ציין: "לא יכול להיות חולק כי חובות המעסיק מכוח החוק והתקנות הן חובות עצמאיות ואינן תלויות בשאלה האם הוכחו הטרדה מינית או התנכלות. הדברים הם פשיטה ואין צורך להכביר על כך מילים".